<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' ד' כוסות</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ומדקתני ר' יוסי אומר מצוה ש"מ (כר"י) [דר"י] ס"ל מצות צריכות כונה ובעינן תרי טיבולי כדי שיזכור (המצה) [המצוה] בטיבול שני שהוא העיקר כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו (וכר"ה) [ובר"ה (כ"ח:)] אמר רבא מצות אין צריכות כונה. ומשמע דרבי' אלפסי הכי ס"ל מדאמר אמאי מטבילין תרי זימנא כדי שיראו התינוקות וישאלו. ותמי' לי דרבי' אייתי בהלכותיו הא דר"י ור' יוסי מצות צריכות כוונה ס"ל והכי מסתברא ואית דאייתי ראי' מהא דגרסינן (סוכה מ"א:) שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור (וק"ל) [ואקשינן] הא מדאגביה נפיק ביה. ש"מ אע"ג דלא אגביה לשם מצוה יצא ש"מ דמצות אין צריכות כוונה (ול"ד) [ומסתברא דלא דמי] לתוקע לשיר דמתכוין לדבר אחר אבל האי לא מתכוין לדבר אחר ועוד דלולב לא חזיא [אלא] למצות הגבהה ולא בעי כוונה אחרינא ואיכא מאן דפסק כרבנן בההיא דתניא (פסחים קי"ד:) אכלן בלא מתכוין יצא. וצ"ע היכא לא אייתי האי תנא דהכא בר"ה.
<h2>דף כט.</h2>
וכ' רבי' אלפסי ז"ל מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלתא בתי היכי עביד מברך ברישא בביתי' ואכיל כל מה דצריך ומברך ברהמ"ז והדר מברך לכל חד וחד בביתי' ושתי אינהו כסא דקידושא ואגדתא ואכלי מצה וירקא ולא אכיל בחדייהו ושביק להו למיגמר סעודתייהו ומברכי אינון ברהמ"ז והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכין וכן לכל ביתא וביתא ולבסוף אזיל לביתו וגומר הלולא ושתי כסא דהלולא וגמר לה מהא דתניא (ר"ה כ"ט.) כל ברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וכו' ובעי רחבה ברכת מצה וברכת קידוש היום מהו כו' ושמעי' כי איכא מאן דלא שמע ולא נפיק י"ח הדר מברך לי' בין על המוציא בין על אכילת מצה בין בפה"א בין על אכילת מרור בין בפה"ג דכולהו חד טעמא אינין ומצוה אינון (ואינהו) [ואיהו] כיון דבריך ברהמ"ז לא לטעום מידי דקי"ל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. וצ"ע דקאמר ולבסוף אזיל לביתי' וגמר הלולא לסיים כולא סדרא בביתי' והדר ליזול בבתי אחרינא ולא ליכול ולא לשתי בהדייהו [ומש"כ רבינו אלפסי] ומברכי ברהמ"ז הא תינח כי ידעו לברוכי ברהמ"ז כי לא ידעו לברוכי היכי עבדי ואיכא למימר אע"ג דבריך ברהמ"ז בביתי' אכיל בהדייהו כל מה דבעי ולבסוף אכיל כזית מצה באחרונה בהדייהו זימנא אחרינא ומברך להו ברכת מזונא דמסתברא דאטו אינש דבעי למיכל תרי זימנא בליליא לא מצי אכיל ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ואיכא לעיוני דרחבה דבעי ברכת הלחם של מצה לבעי נמי בפה"א של מרור. ומסתב' דלא מצי לברוכי בפה"א אשאר ירק דהא לא ברכת חובה ואיצטריך למיעבד כר"ח דמברך בחזרת בפה"א ולאכול מרור ואכיל וכי מטי מרור אכיל בלא ברכה כתבו רבוותאי קידש בביתי' אין לו לקדש לאחרים שיודעין לקדש.
